השתלת עצם היא הליך כירורגי, שבו מושתלת עצם ממקורות שונים לאיזור המיועד להתקנת שתלים דנטליים.
בצילום סיטי, זהו צילום תלת מימד של הלסתות, ניתן לראות אם יש חוסר עצם ובכך יתאפשר לנו לתכנן בהתאמה אישית את סוג השתלת העצם.
מטרת השתלת העצם היא לתת יציבות מירבית לשתלים הדנטליים העתידיים להיות מותקנים בלסת במימד האורכי והרוחבי.
העצם המושתלת יכולה להיות בצורת גרגירים, משחה, גוש או בלוק עצם.
יכולה להיות סינתטית או להילקח מגוף המטופל, נקראת “עצם אוטוגנית”.
העצם המושתלת תכוסה במעטפת דקה הנקראת “ממברנה”, הממברנה עשויה מקולגן נספג או מ- PRF, שזוהי ממברנה עשויה מדם הנלקח מהמטופל ומיוצרת בזמן הטיפול, באמצעות מיכשור מיוחד.
קיימות גם ממברנות מחומרים אחרים, שאינם נספגים כמו טפלון ורשת טיטניום.
תפקיד הממברנה הוא להגן ולתחום את העצם המושתלת ובכך לאפשר תהליך של אוסטיואינטגרציה של תאי העצם הקיימים עם העצם החדשה, זוהי תקופת המתנה שנותנים לעצם להיבנות וכך היא מהווה בסיס יציב וחזק עליו נוכל להתקין את השתל.
סוגי השתלות עצם:
שימור מכתשית
סוג השתלה זה הוא הנפוץ ביותר בתחום השתלות העצם.
מבצעים אותו בעת עקירת השן ישירות לתוך השקע הגרמי ומטרתו לשמר את העצם המכתשית ולמנוע את ספיגתה ככל שניתן.
השתלת גרגירי עצם
בהשתלת עצם זו אנו בונים את מסת העצם החסרה על מנת להתקין שתל דנטלי סטנדרטי.
יש כמה איזורים נפוצים להשתלת גרגירי עצם
בחלקו האחורי של הלסת עליונה יש קירבה לחלל הסינוס המקסילרי ולרוב מצריך תהליך שנקרא “הרמת סינוס”
בחלקו האחורי של הלסת תחתונה יש קירבה לעצב האלבאולארי התחתון
הנקרא Inferior Alveolar Nerve
משתמשים בגרגירי עצם סינתטיים או גרגירי עצם מגוף המטופל (“עצם אוטוגנית”).
השתלת בלוק עצם
סוג השתלה זה מבוצע כאשר יש חוסר עצם משמעותי.
אנו לוקחים בצורה מתוכננת, מבוקרת וממוחשבת בלוק עצם אוטוגני מהחלק האחורי של הלסת ומתקינים אותו באיזור המושתל ע”י ברגי טיטניום מיוחדים ומאפשרים לו לעבור תהליך אוסטיואינטגרציה של איחוד העצם המושתלת עם העצם הקיימת של המטופל.
לאחר כל השתלות העצם יש להמתין 6-9 חודשים.
קיימות כמה סיבות לחוסר עצם בלסת:
מחלת חניכיים מתקדמת – נגרמת בדרך כלל ממעורבות גנטית או היגיינה אוראלית ירודה. אי טיפול במחלה עלולה להוביל לספיגת עצם ונסיגת חניכיים הגורמות לניידות השן עד לפרוגנוזה ירודה מאוד ולעקירת השן.
דלקות סביב שורשי השיניים – מורסות, ציסטות ועוד הם תהליכים הגורמים לפגיעה בעצם הלסת.
תותבות – שימוש בתותבות לאורך שנים ובמיוחד כאלו שאינן מותאמות היטב עלולות לגרום לספיגה של עצמות הלסת.
סינוס מקסילרי גדול ורחב – זהו חלל אוויר הקיים באיזור האחורי של הלסת העליונה משני צידי האף, במקרים מסויימים קירבתו לחלל הפה לא מותירה מספיק עצם להתקנת שתל דנטלי סטנדרטי.
עקירות שיניים – לרוב לאחר עקירות שיניים קיימת ספיגת עצם של עד כ-50% לאחר השנה הראשונה.
זיקנה – תהליך ההזדקנות של הגוף מתבטא בין היתר בספיגת עצמות הלסת.
תאונה– לאחר תאונה עם פגיעה בפנים אנו רואים לעיתים, שהעצם בלסת נפגעה ויש צורך לשחזר אותה לשיקום הלסת.
